גלאפגוס לעשירים

לפני 6 שנים הייתי בפרו בעיר פיסקו שידועה גם בתור גלאפגוס לעניים. כעת 6 שנים אחרי אני הולך לגלאפגוס של העשירים.
לפני הגלאפגוס ג'ימי החליט שהוא חוזר ללימה. ניתוחים והסברים על כך אפשר למצוא בבלוג השני שלי "אחי עזוב אותך מאהבה. בוא נטייל, אולי נפגוש קולומביאניות".
נשארתי לבדי בקיטו. אחרי שמצאתי דיל לא רע לגלאפגוס, נסעתי לאוטבלו שבימי שבת היא בעצם השוק הגדול בדרום אמריקה.
רחובות שלמים של העיר הופכים בשבת למליון דוכנים. כמות נכבדה של תיירים מסתובבים וקונים.
מלבד כובע חביב לא קניתי כלום כי אין לי חשק לסחוב עכשיו דברים בתיק לעוד חודש.

למחרת טסתי לאיי הגלאפגוס בצפייה לפגוש יצורים מיוחדים ואכן כבר איך כשנחתתי ראיתי יצור מפתיע.
היצור דומה ליצורים שיש בישראל אבל בישראל הוא בעל אגן יותר רחב ובעל חזה יותר קטן.
יודעי דבר אומרים שהוא נפוץ מאד בקולומביה.
ליד היצור המופלא היו כמה יצורים מאד מוכרים מאיזור נתניה ולוד. היצורים המוכרים הציקו ליצור המופלא.











היצור המופלא








אחרי הנחיתה הגענו לנמל של האי סן קריסטובל. סירה קטנה לקחה את כולנו לסירה שאיתה ביליתי 4 לילות.שמחתי לגלות שבמקום 10 אנשים אנחנו רק 5 (3 הולנדים ובחור מקיטו), ולכן קיבלתי חדרון לבדי (מטר על 2 מטר אבל עדיין רק שלי).כבר בדקות הראשונות על האי הבנתי שלא צריך להתאמץ הרבה בשביל לראות חיות בגלאפגוס וכבר במדרגות שהובילו לעליה לסירה, חיכו שם כמה כלבי ים רדומים.

סדר היום בגדול על הסירה הוא שבלילה מפליגים. ב7 בבוקר קמים לארוחת בוקר מעולה שכוללת ביצים,קורנפלקס,מיץ טבעי ופירות. אחרי הארוחה יורדים לאחד האיים לצפות בחיות שונות. לא צריך לחפש אותם. אפשר לדרוך עליהם (קרה לי פעם אחת עם כלב ים) מרוב שהם בכל מקום ולא מפחדים ולא מתרחקים מבני אדם.

חוזרים לצהריים על הספינה ושוב יורדים לאי אחר או עושים שנורקלינג.

בסביבות 17 חוזרים לספינה לארוחת ערב.

לפני הקרוז לקחתי כדורים נגד מחלת ים ובקבוק קטן של וויסקי בגלל שחששתי שיהיה לי קשה להרדם בספינה אבל נרדמתי כמו גדול.

בסה"כ ראיתי די הרבה חיות ובכלל הנופים מדהימים - הרים יפים, צמחיה מיוחדת, חופים מאד יפים עם מים בצבע תכלת.

מעבר לזה השנורקלינג היה מצויין ויצא לי לשנרקל עם צבי ים,פינגווין,כריש,כל מיני דגים, ומליון כלבי ים שמאד אוהבים לשחק ולצלול ליד בני אדם. כלבי הים זה בכלל סיפור משעשע. על החוף הם נרקבים ולא עושים כלום. הם נראים כבדים ואיטיים אבל בתוך המים הם טסים.

אחרי ה4 ימים על הקטמרן, ביליתי עוד כמה ימים לבדי על כל מיני איים.

אחרי 9 ימים טסתי לגואיקיל ומשם ישר אוטובוס לפוארטו לופס.
פוארטו לופס ידועה בכך שבין יוני לספטמבר יש לוויתנים, ואכן לקחתי טור וראיתי מספר לוויתנים שגם עשו מספר קפיצות מרשימות לידינו.

מפוארטו לופס נסעתי באוטובוס לילה (הראשון באקוודור) לקיטו.ביליתי עוד יום אחד בקיטו שכלל עוד סיבוב בעיר העתיקה היפה וחיפוש ללא הצלחה של ספר על קולומביה (לכו תבינו את הראש העסקי של האקוודורים שלא מחזיקים ספר טיולים של מדינה שגובלת איתם).
בבוקר יצאתי לגבול של קולומביה. הנסיעה לגבול מאד יפה ומאד ירוקה. אי אפשר להשוות את הדרכים הירוקות (לא ידעתי שיש כל כך הרבה גוונים של ירוק בעולם) עם ההרים היפים לעומת המדבריות במישור החוף הפרואני.
בטולקן (Tulcan) קפצתי לראות את מה שנחשב לבית הקברות היפה ביבשבת אמריקה הלטינית ואכן הוא מאד יפה.

בית הקברות מטולקן עברתי לקולומביה.
בפעם הבאה אכתוב על מסעותי בארץ הקפה, סמים והסיליקון.

pictures:
כל הסטים - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/
גלאפגוס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621101219966/
שנורקלינג בגלאפגוס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621251345410/
פוארטו לופס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621141941007/

טולקן - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621149979837/

בננות אדומות, ארנבים לאכילה וראשי חזירים

מוות לעוף! יחי השרימפס!!

מאז שעברתי את הגבול לאקוודור, מצב העוף דומה למצב מניות חברות הרכב האמריקאיות - בירידה חדה.

מה שלקח את מקומו בענק הוא השרימפס (עכשיו, לפני שאתם עושים פרצוף חמוץ, בבקשה זכרו - אני לא אוכל חיטה! אותו דבר דבר שאתם אוכלים כל הזמן. אז אני חושב שהרווחתי את הזכות לאכול שרצים).

השיא הגיע בALL U CAN EAT ב5 דולר שמצאנו בריובמבה. אני העמסתי 20 קילו של שרימפס ונכזרתי בפרק של סיינפלד שג'ורג' גם טוחן שרימפס.

המקומיים המסכנים עשו טעות שהכניסו 2 אנשים עם קיבות ענק למסעדת אכול כפי יכולתך.

פעם אחת בא המלצר בזמן שאני אוכל ושאל אם הזמנו חשבון (רמז?¿).

בפעם השניה הוא בא ¨להזכיר¨ שיש גם גלידות אם נרצה (רמז - סיימו כבר תאכלו קינוחים ולכו).
בנוסף למלא שרימפס טחנו מלא פירות אדירים כמו אננס כמובן, תותים, קיווי וכמובן את המנגו הכי טעים שאי פעם אכלתי. ניסיתי סרטן והיה די טעים. בקושי הרמנו את עצמנו החוצה מהמסעדה.

בנוסף לשרימפס המדינה סובלת ממחסור חמור באננס בגללי.

אני דואג לאכול אותם בצורה של סלט פירות, שייקים וגם קונה אותם שלמים (60 סנט) ומפרק אותם, ככה שיש מצב שכאשר אעבור את הגבול לקולומביה אשלם קנס על זלילת יתר.
אז אחרי יומיים טובים מאד בבניוס (Baños) שבהם עשינו טיול אופניים מצויין וטיפסנו על הר הגעש המעשן שנמצא למרגלות העיירה בניוס (עם תצפית טובה על העיירה וראינו גם קונדורים), יצאנו על הבוקר לקיטו שהיא הבירה השניה הגבוהה בעולם (אחרי לה פאז בוליביה) - 2800 מטר מעל פני הים.

הר הגעש המעשן שנמצא למרגלות העיירה בניוס

אחד המפלים שראינו בטיול אופניים בבניוס
העיירה בניוס מלמעלה

לפני שהגעתי לקיטו (Quito)שמעתי שהיא מסוכנת מכמה אנשים כולל סיפורים על שודים באמצע היום ובאמת ראיתי הרבה עיניים חומדות את מצלמתי בזמן שטיילתי במדרחות העיר.

העיר גדולה מאד (אך עדיין גואיקיל יותר גדולה ממנה) אך עדיין יפה והאיזור העתיק מאד יפה .
אחרי שהסתובבנו בעיר העתיקה והגיע הלילה, יצאנו אני וג'ימי לבדוק את חיי הלילה של קיטו ואחרי לא מעט אכזבות משאר הערים באקוודור (מועדונים ריקים בסופי שבוע), הגיע קיטו והחזירה לנו את הזכרונות הנעימים של חיי הלילה של דרא¨מ.

בערב יום שלישי המועדון היה מלא (ותודה למהגרות מקולומביה גם).
ביום למחרת קמנו מאוחר והלכנו לראות את קיטו מגובה 4100 מטר. עלינו על הרכבל והגענו לעננים (ממש לעננים שהסתירו את העיר, אבל כמה מטרים לפני ראינו את השטח העצום של העיר).

קיטו:

יום אחרי היה יום חמישי וזהו יום מיוחד בעיירה סקיסילי(Saquisili), שהופכת לשוק ענקי בימי חמישי.

בניגוד לכל מיני שווקים ביבשת, שקהל הלקוחות שלהם הוא תיירים, השוק הזה מיועד למקומיים.

שווקים הם מקום מצויין למטיילים בכל עיר בעולם, אך בניגוד לשווקים המשעממים של אירופה עם הנקניקים והגבינות המסריחות, השווקים של דרום אמריקה יותר צבעוניים ומלאים בדברים יותר מעניינים כמו למשל פירות.
אני מחלק את נושא הפירות ל3-

1) פירות שיש בארץ כמו תותים ואבטיח

2)פירות שיש בארץ אך בדרום אמריקה הם בגרסה שונה - בננות אדומות(!!) עגבניה שגדלה על עץ או אננס בגודל רגיל ולא גמדי כמו שיש בארץ

3)פירות שאין בארץ - למשל צ'ירמויה שחובה לייבא לארץ.

באגף החיות - ארנבות לאכילה, גיני פיגס, חזירים, כבשים, סוסים ,לאמות וסוגים אחרים של חיות שנראות כמו לאמות.
אגף האוכל - חזירים שלמים שכל איבריהם פרוסים(כולל תצוגת ראשים של חזירים), גיני פיגס, עוף ועוד מאכלים אחרים די נורמליים (תפוחי אדמה מטוגנים עם גבינה)

אין כמו דוכן של נעליים ישנות וקלטות פורנו

בוחרים את הגיני פיג הנכון
מכל הדברים אני קניתי רק שקית של פטל ותותים (פטל מפוצץ את הבטן).

משם המשכנו לאגם קילטואה (Lago Quilatoa) המדהים.

האגם בעל צבע טורקיז נמצא בתוך לועה של הר געש בגובה 4000 מטר.

כאשר חזרנו מהאגם, האוטובוס עצר באיזו עיירה מאד קטנה בשם סומבאואה (Zumbahua) שעשתה מלחמת שוורים, אך במקום מטאדור מקצועי היו שם איזה 20 מופרעים (מתוכם לא מעט נערים) שעצבנו את השור וזרקו עליו דברים.

השור היה כל פעם מתעצבן ופתאום כל האנשים מתחילים לרוץ ליציע המאולתר שעשוי מקורות של עץ.

אני הייתי משועשע למדי אבל הרבה אנשים חטפו שם כמו שצריך. ראיתי כמה שבקושי הלכו. כנראה חטפו איזה ראש של שור בתחת.

למחרת יצאנו מוקדם בבוקר לעשות טור אופניים מהר געש הקוטופקסי (COTOPAXI).

ב7 בבוקר צעדנו ברחוב ושמענו יבבה של בחורה. ראינו בחור רץ ובחורה רצה אחריו.

שאלתי אותה 3 פעמים אם הוא גנב.עד שהיא ענתה הוא חלף על פנינו וההזדמנות להפילו חלפה.
בדרך להר הקוטופקסי שהוא השני בגובהו באקוודור (5900 מטר) ראינו נופים יפים של קיטו מלמעלה וגם את ההר המושלג מרחוק. כאשר הגענו להר טיפסנו עליו עד לקרחון שנמצא בגובה 5000 מטר.

הנוף מלמעלה מדהים. ירדנו ברגל חזרה לגובה 4500 ומשם ירדנו עם האופניים. הירידה מהירה מאד ואני כל הזמן לחצתי על הבלמים אחרת אפשר לעוף בכיף מן ההר. כל הדרך למטה הראש עסוק בין הנוף המדהים לבין צומת לב לדרך.

הקוטופקסי:

בפעם הבאה - סיפורים על מפגשי עם היצורים השונים באיי הגלאפגוס.

תמונות מקיטו,השוק של סקיסילי ואגם קילטואה - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621007179820/
תמונות מבניוס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157620870871023/
תמונות מהקוטופקסי - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621007372160/

שאר הסטים - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/

צ'יפס במרק. במרק?!¿?!¿?!

אז אחרי ערב מבאס שבו הלייקרס נצחו את אורלנדו, המשכתי לאקוודור עם שלושה אוטובוסים לעיר פיורה.
הגענו בצהריים ורק בערב היה אוטובוס לאקוודור אז ראינו 2 סרטי איכות בקולנוע - שליחות קטלנית 4 ו seventeen again.
קשה לדעת איזה סרט יותר גרוע.

הגענו בבוקר לוילקבמבה(Vilcabamba), ואחרי 2 לילות שבליתי במושב של אוטובוס - רציתי להרגע קצת ומצאנו מלון נחמד עם ג'קוזי.
וילקבמבה ידועה בתור מקום שהמקומיים חיים מלא שנים.
ג'ימי טוען שהיומיים שהיינו שם הוסיפו לנו חודש לחיים, אז זה יוצא שאני מטייל בחינם מבחינת זמן.
עכשיו רק צריך למצוא מקום שיחזיר לי את הכסף ובכלל אני מסודר.
נחנו קצת בוילקבמבה וגם עשינו טיול יומי בפארק הלאומי באיזור.

מוילקבמבה נסענו לקואנקה(Cuenca) שהיא העיר הכי קולוניאלית שראיתי בחיי עד כה.
קולוניאלית אומר מלא פלזאות וכנסיות אבל בכלל כל הרחובות שם מאד יפים ושמורים.

מסתבר שהגענו לקואנקה בחג לאומי, ומה עושים בחג לאומי בקואנקה?¿ פותחים מליון דוכנים של עוגיות.
כל דוכן הוא העתק של השני.
לא ממש הבנו את הרעיון שכל דוכן מוכר את אותן עוגיות בדיוק.
בנוסף היו מלא דוכנים של שיפודים (כולל שיפודי רגלי עוף) ועוד דוכנים של ¨גועל בדולר¨ וחלקי חזיר לא ידועים.

Cuenca:


למחרת יצאנו לפארק הלאומי קאחאס(Cajas).
האוטובוס עצר לבקשתנו במקום הגבוה ביותר בפארק - 4100 מטר. משם צעדנו עד הצהריים.
בפארק יש מעל 200 אגמים וראינו את הלגונה הכי גדולה.
היה אחלה של טרק כי הפארק יפה וגם כי לא היה נפש חיה (אני לא אוהב טרקים מתויירים).
חזרנו לקואנקה לעוד ערב של עוגיות,זיקוקים זולים, שיפודים ותרומה אישית שלי ש20 דולר לקזינו המקומי.

Cajas national park:

מקואנקה נסענו לריובמבה (Riobamba).

בריובמבה עשינו את הרכבת לאף השטן שזה בעצם סוג של אוטובוס על פסים.למחרת נסענו לראות את צימבורסו(Chimborazo) - ההר הגבוה באקוודור 6300 מטר:

מריובמבה המשכנו לעיר שנקראת בניוס (Baños)- ממש כמו שירותים בתרגום מספרדית.

העיירה רחוקה מלהיות בית שימוש.

עשינו טיול אופניים של 23 קילומטר.ראינו 4 מפלים מאד יפים.למחרת טיפסו על הר הגעש שיש ליד העייר. העננים הסתירו אותו, אבל ראינו אותו מעשן וגם ראינו כמה קונדורים.

האקוודורים אוהבים צ'יפס עד כדי שבתוך מרק קיבלנו צ'יפס (כמובן שאכלנו אותו)

לבחורות יש חזה מאד גדול פה ואנחנו סבורים שזה בגלל הצ'יפס.

עד עכשיו אני מבסוט מאקוודורהמדינה קטנה שזה אומר שהנסיעות קצרות (5 שעות לעומת 15 שעות בפרו).

המדינה מאד ירוקה וכל נסיעת אוטובוס פשוט מרהיבה.

המטבע פה הוא דולר - לא פסו, לא סול ולא נעליים.

הבחורות נראות טובבקיצור אחלה מקום.

תמונות מקואנקה-http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157619891953020/
תמונות מאלאוסי- http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157619962910958/
תמונות מקאחאס -http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157619943135753/

רק להשתנה

רק להשתנה - השירותים באוטובוס הם רק להשתנה. "אם יש לכם צרכים אחרים - אנא הודיע לצוות ונעצור באמצע הדרך" כך אומרת הדיילת של האוטובוס ממש בתחילת הנסיעה.
כן ככה זה באוטובוסים של פרו. אם אתם צריכים "לפצמר", אתם מעקבים 70 איש.


רק להשתנה

אז טיול העוף ממשיך אך מעמד העוף יורד.
בפרו במקום עוף שלם ,אני אוכל אורז סיני מוקפץ עם עוף או עם בקר ואפילו מצאתי עוגיות טובות ללא גלוטן בארקיפה.

אז חזרתי לפרו.
הגעתי לארקיפה שהיא עיר גדולה בפרו אך מאד יפה ומאד קולוניאלית.
יצאתי לטור של יום אחד לקולקה קניון שהוא הקניון העמוק בעולם. ראיתי מלא קונדורים וכמובן שצילמתי 20000 תמונות שלהם.

קונדור
בערב צילמתי את הפלאזה היפה.


כמו כן נהנתי משידורי NBA רצופים בשעות שפויות - אתם מבינים שלא רע לי עד כה.

מארקיפה נסיעה קצרה של 15 שעות חזרה לבירה הענקית לימה.
בלימה בזבזתי זמן בלחפש עם ג'ימי שק שינה הכי זול שיש כי ג'ימי מאמין דגול במחירים ולא באיכות.
עוד בזבוז זמן היה מוזיאון הזהב המגניב ולא בגלל הזהב, אלא בגלל הנשק שיש שם.
מלא רובים ישנים, חרבות, סכינים, קסדות, שיריון אבירים ועוד שטויות שגברים אמיתיים אוהבים.
כמו כן המשך שידורי הNBA הנעימו את זמני בעיר חסרת השמיים.

אחרי יומיים יצאנו אני וג'ימי לאוורס (HUARAZ) שהיא בירת הטרקים בפרו.
התכנון היה 8 ימים בטרק הHUAYHUASH.

בודק את הסחורה המקומית



למישהו בא גיני פיגס?


תצוגת ראשים בשוק באוורס

אחרי יומיים בעיר, קנינו והשכרנו ציוד לטרק.
רצינו לקנות כרטיס אוטובוס לעיירה ממנה יוצאים, אבל לא היה מקום על האוטובוס.
חטפנו ג'ננה. לא רצינו להשאר עוד יום בעיר.
ברגע של יאוש ג'ימי הציע לבחור המקומי יותר כסף בשביל מקום על האוטובוס.
הבחור חייך וצחק, ואז אמר "בטח! זאת פרו! הכל אפשרי".
חשבנו שהוא צוחק עלינו, אבל אחרי שניה, שמות של שני מקומיים נחמקו מהמחברת ובמקומם שמות של שני אנשים ששילמו 2 דולר יותר בתוך המחברת.
אין מה לומר. מדינת עולם שלישית, אבל הפעם לטובתנו.

יצאנו ב4 בבוקר עייפים אך מרוצים למה שאמור להיות אחד הטרקים היפים העולם.

הטרק אכן היה מאד יפה, אך גם קשה מאד. לדעתי הטרק הקשה שעשיתי עד כה בחיי.
כל הטרק בגובה של מעל 4000 מטר. עברנו משהו כמו 6 פסים.
הלילות קפואים (האוהלים בבוקר היו עם קרח).
אני וג'ימי חטפנו קלקול קיבה נחמד באמצע (התחת קפא בזמן פיצמור לילי).
בערב האחרון אכלנו כבש ששחטנו. היה טעים.

חזרנו עייפים אך מרוצים ישר למשחק גמר NBA. נופי האוויאווש


למחרת, היום באוורס היה בעיקר שתיית מיצים, שייקים, אכילת גלידה, כביסה, צפייה ב3 משחקי כדורגל של מוקדמות מונדיאל של דרום אמריקה.
בקיצור, רקבון מושלם אחרי טרק מעייף.

היום יש עוד משחק NBA ומחר אני נוסע לאקוודור.

כמות ישראלים עד כה - לא הרבה, אבל אחד גאון שפשוט שאל אותי כמה כסף יש לי(הוא לא הבין איך בחור בן 28 יכול להרשות לעצמו ציוד NORTH FACE)


תמונות מארקיפה וקולקה קניון
http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157618749726749/


תמונות מאוורס
http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157619532154377/

תמונות מהטרק
http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157619517922421/

נב
מי שלא ממש מכיר את פליקר - אפשר להגדיל תמונות ואפשר לזוז ימינה ושמאלה בצד ימין למעלה

אז אתה בן 30?

my Pollo trip begins!!


אז טיול העוף שלי התחיל בלימה.למה טיול עוף?? כי בדרום אמריקה עוף הולך חזק כמו שאוורמה אצלנו וזה לטובתי כי דברים אחרים אני לא יכול לאכול... בדרך כלל זה הולך עם צ´פס וזה מסביר מדוע הצ´יליאנים לא ממש רזים.

לרוב אני מחליף את הציפס באורז משום שלא בא לי לחזור לארץ עם כרס חודש רביעי. אז אני אוכל הרבה עוף ואני אוהב עוף אז אני מסתדר יופי.
גם ב9 בבוקר מצאתי את עצמי אוכל עוף (המקומיים רגילים לזה כי המקום היה מפוצץ באכלי עוף)
Lima:
אחרי כמה שעות טובות בניו יורק שוב מצאתי את עצמי בלימה.עיר שאני מכיר כבר די טוב.
פגשתי את ג´ימי. אם קשרו אותו במרתף אז האכילו אותו ממש טוב,הבן אדם שמן!

משם 20 שעות באוטובוס מצויין לצ´ילה.
עשיתי כמה טורים יפים באיזור סן פדרו דה אטקמה שהוא מדברי אבל עם לגונות ומלא חיות.

מה שטוב בדרום אמריקה זה ששעות משחקי הNBA הם בשעות של ארהב ולכן אני צופה ב8 בערב ולא ב3 לפנות בוקר כמו בארץ.
אתמול הייתי בפארק לאוקה בצפון צילה. הנופים מדהימים למרות שבלילה קפוא (מינוס 10) ובגובה 4500 כואב הראש.
בפארק יש הרי געש מושלגים, לגונות כחולות עם ברווזים,פלמנקו ועוד עופות שונים.כמו כן יש גם ויקוניות שהם קרובים של הלאמות.

Lauca national park:

כעת אני באריקה שהיא ממש בגבול של פרו. יש פה חוף אבל לא חם.
עד 1880 אריקה היתה פרואנית אבל אז גילו שיש פה מלא מחצבים אז צ´ילה (בעזרתה של אנגליה הגדולה של אותם ימים)החליטה לכבוש את האיזור מידי בוליביה ופרו. כנראה שרק במזרח התיכון כיבוש שטחים הוא זמני.
מחר אני חוזר לפרו.

Arica:

הגיגים שונים:
*גרמנים הם בעלי המבטא הכי נורא לשפה הספרדית.
*בחופים של צילה לא שמעו על ברזים לשטיפת רגליים.
*בחוקה הלטינית יש להציב פסל של ישו על כל הר או אפילו גבעה קטנה.
*מעניין כמה באמת יועדים איפה זה ישראל כי תמיד ששואלים אותי מאיפה אני ואני עונה שמישראל,אני מקבל תגובה ¨oooo israel!¨

עד עכשיו 2 ישראלים וסיני אחד אחרי שאמרתי להם שטיילתי לפני 6 שנים ביבשת שאלו אותי ¨אז אתה בן 30?¨

כמות ישראלים עד כה: 2 (אם לא מחשיבים 3 מפגרות ל2 שניות בתחנת אוטובוס ו3 ישראלים במלון בלימה שהוא נפוץ אצל ישראלים)

for pix:

lima: http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157618165861442/

Chile: http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157618492115821/