גלאפגוס לעשירים

לפני 6 שנים הייתי בפרו בעיר פיסקו שידועה גם בתור גלאפגוס לעניים. כעת 6 שנים אחרי אני הולך לגלאפגוס של העשירים.
לפני הגלאפגוס ג'ימי החליט שהוא חוזר ללימה. ניתוחים והסברים על כך אפשר למצוא בבלוג השני שלי "אחי עזוב אותך מאהבה. בוא נטייל, אולי נפגוש קולומביאניות".
נשארתי לבדי בקיטו. אחרי שמצאתי דיל לא רע לגלאפגוס, נסעתי לאוטבלו שבימי שבת היא בעצם השוק הגדול בדרום אמריקה.
רחובות שלמים של העיר הופכים בשבת למליון דוכנים. כמות נכבדה של תיירים מסתובבים וקונים.
מלבד כובע חביב לא קניתי כלום כי אין לי חשק לסחוב עכשיו דברים בתיק לעוד חודש.

למחרת טסתי לאיי הגלאפגוס בצפייה לפגוש יצורים מיוחדים ואכן כבר איך כשנחתתי ראיתי יצור מפתיע.
היצור דומה ליצורים שיש בישראל אבל בישראל הוא בעל אגן יותר רחב ובעל חזה יותר קטן.
יודעי דבר אומרים שהוא נפוץ מאד בקולומביה.
ליד היצור המופלא היו כמה יצורים מאד מוכרים מאיזור נתניה ולוד. היצורים המוכרים הציקו ליצור המופלא.











היצור המופלא








אחרי הנחיתה הגענו לנמל של האי סן קריסטובל. סירה קטנה לקחה את כולנו לסירה שאיתה ביליתי 4 לילות.שמחתי לגלות שבמקום 10 אנשים אנחנו רק 5 (3 הולנדים ובחור מקיטו), ולכן קיבלתי חדרון לבדי (מטר על 2 מטר אבל עדיין רק שלי).כבר בדקות הראשונות על האי הבנתי שלא צריך להתאמץ הרבה בשביל לראות חיות בגלאפגוס וכבר במדרגות שהובילו לעליה לסירה, חיכו שם כמה כלבי ים רדומים.

סדר היום בגדול על הסירה הוא שבלילה מפליגים. ב7 בבוקר קמים לארוחת בוקר מעולה שכוללת ביצים,קורנפלקס,מיץ טבעי ופירות. אחרי הארוחה יורדים לאחד האיים לצפות בחיות שונות. לא צריך לחפש אותם. אפשר לדרוך עליהם (קרה לי פעם אחת עם כלב ים) מרוב שהם בכל מקום ולא מפחדים ולא מתרחקים מבני אדם.

חוזרים לצהריים על הספינה ושוב יורדים לאי אחר או עושים שנורקלינג.

בסביבות 17 חוזרים לספינה לארוחת ערב.

לפני הקרוז לקחתי כדורים נגד מחלת ים ובקבוק קטן של וויסקי בגלל שחששתי שיהיה לי קשה להרדם בספינה אבל נרדמתי כמו גדול.

בסה"כ ראיתי די הרבה חיות ובכלל הנופים מדהימים - הרים יפים, צמחיה מיוחדת, חופים מאד יפים עם מים בצבע תכלת.

מעבר לזה השנורקלינג היה מצויין ויצא לי לשנרקל עם צבי ים,פינגווין,כריש,כל מיני דגים, ומליון כלבי ים שמאד אוהבים לשחק ולצלול ליד בני אדם. כלבי הים זה בכלל סיפור משעשע. על החוף הם נרקבים ולא עושים כלום. הם נראים כבדים ואיטיים אבל בתוך המים הם טסים.

אחרי ה4 ימים על הקטמרן, ביליתי עוד כמה ימים לבדי על כל מיני איים.

אחרי 9 ימים טסתי לגואיקיל ומשם ישר אוטובוס לפוארטו לופס.
פוארטו לופס ידועה בכך שבין יוני לספטמבר יש לוויתנים, ואכן לקחתי טור וראיתי מספר לוויתנים שגם עשו מספר קפיצות מרשימות לידינו.

מפוארטו לופס נסעתי באוטובוס לילה (הראשון באקוודור) לקיטו.ביליתי עוד יום אחד בקיטו שכלל עוד סיבוב בעיר העתיקה היפה וחיפוש ללא הצלחה של ספר על קולומביה (לכו תבינו את הראש העסקי של האקוודורים שלא מחזיקים ספר טיולים של מדינה שגובלת איתם).
בבוקר יצאתי לגבול של קולומביה. הנסיעה לגבול מאד יפה ומאד ירוקה. אי אפשר להשוות את הדרכים הירוקות (לא ידעתי שיש כל כך הרבה גוונים של ירוק בעולם) עם ההרים היפים לעומת המדבריות במישור החוף הפרואני.
בטולקן (Tulcan) קפצתי לראות את מה שנחשב לבית הקברות היפה ביבשבת אמריקה הלטינית ואכן הוא מאד יפה.

בית הקברות מטולקן עברתי לקולומביה.
בפעם הבאה אכתוב על מסעותי בארץ הקפה, סמים והסיליקון.

pictures:
כל הסטים - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/
גלאפגוס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621101219966/
שנורקלינג בגלאפגוס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621251345410/
פוארטו לופס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621141941007/

טולקן - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621149979837/

בננות אדומות, ארנבים לאכילה וראשי חזירים

מוות לעוף! יחי השרימפס!!

מאז שעברתי את הגבול לאקוודור, מצב העוף דומה למצב מניות חברות הרכב האמריקאיות - בירידה חדה.

מה שלקח את מקומו בענק הוא השרימפס (עכשיו, לפני שאתם עושים פרצוף חמוץ, בבקשה זכרו - אני לא אוכל חיטה! אותו דבר דבר שאתם אוכלים כל הזמן. אז אני חושב שהרווחתי את הזכות לאכול שרצים).

השיא הגיע בALL U CAN EAT ב5 דולר שמצאנו בריובמבה. אני העמסתי 20 קילו של שרימפס ונכזרתי בפרק של סיינפלד שג'ורג' גם טוחן שרימפס.

המקומיים המסכנים עשו טעות שהכניסו 2 אנשים עם קיבות ענק למסעדת אכול כפי יכולתך.

פעם אחת בא המלצר בזמן שאני אוכל ושאל אם הזמנו חשבון (רמז?¿).

בפעם השניה הוא בא ¨להזכיר¨ שיש גם גלידות אם נרצה (רמז - סיימו כבר תאכלו קינוחים ולכו).
בנוסף למלא שרימפס טחנו מלא פירות אדירים כמו אננס כמובן, תותים, קיווי וכמובן את המנגו הכי טעים שאי פעם אכלתי. ניסיתי סרטן והיה די טעים. בקושי הרמנו את עצמנו החוצה מהמסעדה.

בנוסף לשרימפס המדינה סובלת ממחסור חמור באננס בגללי.

אני דואג לאכול אותם בצורה של סלט פירות, שייקים וגם קונה אותם שלמים (60 סנט) ומפרק אותם, ככה שיש מצב שכאשר אעבור את הגבול לקולומביה אשלם קנס על זלילת יתר.
אז אחרי יומיים טובים מאד בבניוס (Baños) שבהם עשינו טיול אופניים מצויין וטיפסנו על הר הגעש המעשן שנמצא למרגלות העיירה בניוס (עם תצפית טובה על העיירה וראינו גם קונדורים), יצאנו על הבוקר לקיטו שהיא הבירה השניה הגבוהה בעולם (אחרי לה פאז בוליביה) - 2800 מטר מעל פני הים.

הר הגעש המעשן שנמצא למרגלות העיירה בניוס

אחד המפלים שראינו בטיול אופניים בבניוס
העיירה בניוס מלמעלה

לפני שהגעתי לקיטו (Quito)שמעתי שהיא מסוכנת מכמה אנשים כולל סיפורים על שודים באמצע היום ובאמת ראיתי הרבה עיניים חומדות את מצלמתי בזמן שטיילתי במדרחות העיר.

העיר גדולה מאד (אך עדיין גואיקיל יותר גדולה ממנה) אך עדיין יפה והאיזור העתיק מאד יפה .
אחרי שהסתובבנו בעיר העתיקה והגיע הלילה, יצאנו אני וג'ימי לבדוק את חיי הלילה של קיטו ואחרי לא מעט אכזבות משאר הערים באקוודור (מועדונים ריקים בסופי שבוע), הגיע קיטו והחזירה לנו את הזכרונות הנעימים של חיי הלילה של דרא¨מ.

בערב יום שלישי המועדון היה מלא (ותודה למהגרות מקולומביה גם).
ביום למחרת קמנו מאוחר והלכנו לראות את קיטו מגובה 4100 מטר. עלינו על הרכבל והגענו לעננים (ממש לעננים שהסתירו את העיר, אבל כמה מטרים לפני ראינו את השטח העצום של העיר).

קיטו:

יום אחרי היה יום חמישי וזהו יום מיוחד בעיירה סקיסילי(Saquisili), שהופכת לשוק ענקי בימי חמישי.

בניגוד לכל מיני שווקים ביבשת, שקהל הלקוחות שלהם הוא תיירים, השוק הזה מיועד למקומיים.

שווקים הם מקום מצויין למטיילים בכל עיר בעולם, אך בניגוד לשווקים המשעממים של אירופה עם הנקניקים והגבינות המסריחות, השווקים של דרום אמריקה יותר צבעוניים ומלאים בדברים יותר מעניינים כמו למשל פירות.
אני מחלק את נושא הפירות ל3-

1) פירות שיש בארץ כמו תותים ואבטיח

2)פירות שיש בארץ אך בדרום אמריקה הם בגרסה שונה - בננות אדומות(!!) עגבניה שגדלה על עץ או אננס בגודל רגיל ולא גמדי כמו שיש בארץ

3)פירות שאין בארץ - למשל צ'ירמויה שחובה לייבא לארץ.

באגף החיות - ארנבות לאכילה, גיני פיגס, חזירים, כבשים, סוסים ,לאמות וסוגים אחרים של חיות שנראות כמו לאמות.
אגף האוכל - חזירים שלמים שכל איבריהם פרוסים(כולל תצוגת ראשים של חזירים), גיני פיגס, עוף ועוד מאכלים אחרים די נורמליים (תפוחי אדמה מטוגנים עם גבינה)

אין כמו דוכן של נעליים ישנות וקלטות פורנו

בוחרים את הגיני פיג הנכון
מכל הדברים אני קניתי רק שקית של פטל ותותים (פטל מפוצץ את הבטן).

משם המשכנו לאגם קילטואה (Lago Quilatoa) המדהים.

האגם בעל צבע טורקיז נמצא בתוך לועה של הר געש בגובה 4000 מטר.

כאשר חזרנו מהאגם, האוטובוס עצר באיזו עיירה מאד קטנה בשם סומבאואה (Zumbahua) שעשתה מלחמת שוורים, אך במקום מטאדור מקצועי היו שם איזה 20 מופרעים (מתוכם לא מעט נערים) שעצבנו את השור וזרקו עליו דברים.

השור היה כל פעם מתעצבן ופתאום כל האנשים מתחילים לרוץ ליציע המאולתר שעשוי מקורות של עץ.

אני הייתי משועשע למדי אבל הרבה אנשים חטפו שם כמו שצריך. ראיתי כמה שבקושי הלכו. כנראה חטפו איזה ראש של שור בתחת.

למחרת יצאנו מוקדם בבוקר לעשות טור אופניים מהר געש הקוטופקסי (COTOPAXI).

ב7 בבוקר צעדנו ברחוב ושמענו יבבה של בחורה. ראינו בחור רץ ובחורה רצה אחריו.

שאלתי אותה 3 פעמים אם הוא גנב.עד שהיא ענתה הוא חלף על פנינו וההזדמנות להפילו חלפה.
בדרך להר הקוטופקסי שהוא השני בגובהו באקוודור (5900 מטר) ראינו נופים יפים של קיטו מלמעלה וגם את ההר המושלג מרחוק. כאשר הגענו להר טיפסנו עליו עד לקרחון שנמצא בגובה 5000 מטר.

הנוף מלמעלה מדהים. ירדנו ברגל חזרה לגובה 4500 ומשם ירדנו עם האופניים. הירידה מהירה מאד ואני כל הזמן לחצתי על הבלמים אחרת אפשר לעוף בכיף מן ההר. כל הדרך למטה הראש עסוק בין הנוף המדהים לבין צומת לב לדרך.

הקוטופקסי:

בפעם הבאה - סיפורים על מפגשי עם היצורים השונים באיי הגלאפגוס.

תמונות מקיטו,השוק של סקיסילי ואגם קילטואה - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621007179820/
תמונות מבניוס - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157620870871023/
תמונות מהקוטופקסי - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/72157621007372160/

שאר הסטים - http://www.flickr.com/photos/14759652@N02/sets/